פתאום נפל לי האסימון.....

אני זוכרת שכשהילדים שלי היו קטנים הלכתי איתם למשחקייה - הג'ימבורי הענק ליד הקניון!

אחרי מספר פעמים שביקרתי שם, החלטתי שמיציתי.

הרגשתי שאני יוצאת משם לא רק עם כאבי ראש איומים אלא עצבנית, חסרת סבלנות וזועפת...

בהתחלה קישרתי את זה בעיקר לעובדה שכל יציאה משם היתה מלווה בויכוחים אין סופיים עם הילדים, וגם הם היו עצבניים, חסרי שקט, סוערים ואיכשהו זה לרוב היה נגמר בבכי, צרחות והשתטחויות על הרצפה (שלהם, אבל זה בדיוק מה שאני הרגשתי שבא לי לעשות..)

אתמול כשליוויתי את אמא שלי לבדיקה בבית החולים, בדרך לרכב עברנו בג'ימבורי כזה, גם כן בתוך קניון, עצרתי שם לרגע, התבוננתי ואז זה קרה - פשוט הבנתי!

הבנתי מה גרם לי להרגיש את התחושות האלה

הבנתי גם מה קרה לילדים שלי בביקורים האלה...

במילה אחת

הצפה

המערכת החושית שלי פשוט הגיעה לחוסר יכולת להכיל עוד וזה גם מה שקרה אצל הילדים שלי

ההתנהגות שלי ושלהם נבעה מתוך חוסר יכולת לווסת את עצמנו לאור הגירויים הרבים שאליהם נחשפנו-הריחות, הצעקות, הצבעים, המראות, ההמולה, המוסיקה, התאורה, המחנק...

לא היה שום סיכוי שהייתי יכולה לספוג את כל זה ולהשאר נינוחה

ובטח שלא הם...

והיום אני שואלת את עצמי - למה?

למה מקום שאמור להיות קסום, מדהים, מהנה, מופלא ומותאם לילדים/ות

כל כך רחוק מלהיות כזה?

יש לי תיאוריה שחלקתי עם הקרובים אלי לגבי כל מה שקורה בעולם שלנו ואולי הגיע הזמן לחלוק אותה גם פה, בקהילה המדהימה הזו...

אני חושבת שהגענו למצב שבו החושים שלנו כל כך מוצפים, לאור חשיפות שונות ורבות במהלך החיים ובעיקר בגיל הילדות, מה שגרם לכך שסף הריגוש שלנו עלה, כלומר, כדי לחוש ריגוש אנחנו צריכים להחשף למשהו הרבה (הרבה, הרבה, הרבה) יותר קיצוני.....

ולא, זה לא רק הג'ימבורי, זה גם הפקות ימי ההולדת, גם הופעות לילדים, גם סוגים שונים של משחקים, זה גם המחשב, הטאבלט והטלפון הנייד, זה גם גני השעשועים, זה גם תוכניות הטלוויזיה, וזה אפילו התזונה שלנו ......

בתפיסה שלי ההשערה הזו יכולה להסביר את האלימות ההולכת וגוברת, את תאונות הדרכים הרבות, את הערכים שהולכים ונעלמים ועוד..

אבל היא בעיקר נותנת את הפתרון- והוא מאוד, מאוד פשוט....

להפחית את העומס על החושים

אפשר לייצר חוויות ולתת מענה לצרכים של הילדים/ות - לחקור, לזוז, להתנסות, להשתולל ולחוות גם במקומות רגועים יותר. ואפילו בצורה נכונה וטובה יותר

כאמא, התפקיד שלי הוא לאו דווקא לתת לילדה שלי את מה שהיא רוצה, אלא את מה שהיא צריכה...

ואיזה תחליף יש לג'ימבורי - תראו כמה דוגמאות מדהימות מהרשת!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.